סערה במערכת הבריאות: ד"ר גלית קאופמן, אחות בהכשרתה ולשעבר מנכ"לית "בית בלב", מונתה אתמול (יום ד') למנהלת בית החולים הציבורי אסותא אשדוד. זו הפעם הראשונה בישראל שאחות עומדת בראש בית חולים ציבורי. בהסתדרות הרפואית תקפו בחריפות את המינוי וטענו כי ניהול בית חולים חייב להישאר בידי רופאים.
בשיחה עם ynet קרא יו"ר ההסתדרות הרפואית, פרופ' ציון חגי, למשרד הבריאות להקפיא לאלתר את המינוי. "מינוי של מנהל בית חולים שאיננו רופא יגרום לפגיעה קשה בשירות הרפואי לעיר החמישית בגודלה – יום שחור למערכת הבריאות הישראלית", אמר. צפו בריאיון המלא של ד"ר קאופמן לשרון כידון באולפן ynet:
ד"ר גלית קאופמן נבחרה לנהל את בית החולים הציבורי אסותא אשדוד
(צילום: ירון ברנר)
"אני שומעת את הביקורת ואני גם מבינה היטב מאיפה היא מגיעה", אמרה ד"ר קאופמן. "אנחנו רגילים לחשוב שמי שמוביל בית חולים חייב להגיע מהרפואה הקלינית. זה משהו היסטורי שהתקבע בצורה כזו במשך כל כך הרבה שנים, אבל במקומות אחרים בעולם יש מנהלות בתי חולים שהן אחיות, או אפילו צוותים אדמיניסטרטיביים".
לדבריה, "בית חולים הוא לא רק גוף רפואי, הוא ארגון ענק עם אלפי עובדים מהרבה מאוד מגזרים וסקטורים, תקציבים סופר מורכבים, פיתוח תשתיות, תכנון כוח אדם ושירות. יש פה עולם תוכן ענק. אני לא אומרת שרופא או אחות לא יכולים להתמודד, אבל אני חושבת שמי שצריך להתמודד עם זה הוא מי שיש לו את הכישורים לכך. זה יכול להיות רופא, זו יכולה להיות אחות – כל אחד שיש לו את הכישרון האמיתי להתמודד עם אלפי אתגרים שהם לא רק אתגרים רפואיים".
3 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: ד"ר גלית קאופמן, מנכ"לית בית החולים הציבורי אסותא אשדוד, ויו"ר ההסתדרות הרפואית פרופ' ציון חגי
(צילום: יריב כץ)
עם זאת, מדגישה ד"ר קאופמן כי לצידה תמונה מנהלת רפואית. "זה דבר שהוא חובה וקריטי – חייב להיות מנהל רפואי חזק, טוב ומקצוען לצד המנכ"ל. מי שהייתה הסגנית של ד"ר ארז בירנבוים (המנהל הקודם) תהפוך להיות המנהלת הרפואית של בית החולים".
ד"ר קאופמן: "לגיטימי לחלוטין שיש דעות, איגודים וארגונים שדוחפים. אתמול קיבלתי מאות חיבוקים, פרגונים, חלק גדול מזה מרופאים בכירים במערכת הבריאות. מההסתדרות הרפואית טרם קיבלתי, וזה לגיטימי שההסתדרות מובילה את הקו שלה. אני מקווה שעם הזמן אוכיח שהדבר הזה הוא אפשרי, לא פוגע באף אחד, רק יכול לעזור להוביל למקומות יותר טובים"
"התפקיד שלי כמנכ"לית הוא לוודא שיש לרופאים את כל מה שהם צריכים כדי להציל חיים, לקדם מחקר, להרחיב שירותים ולהעניק את הטיפול הראוי לתושבי הדרום והשפלה, אבל בטח לא להתערב מבחינה מקצועית", הוסיפה. לדבריה, המנהל הרפואי הוא זה שמבצע את הבקרות המקצועיות ומגייס את הרופאים. "אם מנכ"ל קופה יכול להיות לא רופא, ואם ראש מחוז יכול להיות לא רופא שעוסק כל הזמן בהצלת חיים, רפואה ושירות – אז גם מנהל בית חולים יכול להיות לא רופא, ואין סיבה בעולם שלא".
"זילות מוחלטת"
בהסתדרות הרפואית טוענים כי לא יעלה על הדעת שבראש בית חולים יעמוד מנכ"ל שאינו רופא. "בג"ץ כבר קבע בשנת 2017 כי השיקולים שהציגה המדינה, ולפיהם מנכ"ל בית חולים ממשלתי חייב להיות רופא, הם 'שיקולים ענייניים ובעלי משקל'. האם השיקולים האלה לא תקפים בבית חולים ציבורי שמשרת מאות אלפי תושבים בדרום ובשפלה? האם מכבי שירותי בריאות סבורה שמגיע להם פחות?", אמר פרופ' חגי. "אין חולק על כך שבראש הפירמידה הרפואית קריטי וחיוני להעמיד את הגורם הרפואי הבכיר ביותר, שמאחוריו 11–13 שנות לימוד והכשרה".
לדבריו, מדובר ב"זילות מוחלטת של כל התפיסה הניהולית במערכת רפואית. מנהל בית חולים נדרש בכל יום לקבל החלטות רפואיות הרות גורל. בכל החלטה כזו הוא חייב להציב את טובת המטופל מעל כל שיקול אחר – כלכלי, ארגוני או פוליטי. מנהל שהוא רופא הוא לפני הכל רופא; המחויבות שלו לשבועת הרופא ולאתיקה הרפואית ניצבת מעל כל מחויבות אחרת, וזאת בלי להמעיט במאומה מחשיבותו של ניהול כלכלי שקול ואחראי. הוא גם יודע היטב כיצד לתקשר ולהתנהל מול מנהלי המחלקות ושאר הרופאים, שהם עמוד השדרה של בית החולים. זהו יום שחור למערכת הבריאות הישראלית, ואנו שבים ודורשים ממכבי וממשרד הבריאות להתעשת לאלתר".
פרופ' ציון חגי: "זילות מוחלטת של כל התפיסה הניהולית במערכת רפואית. מנהל בית חולים נדרש בכל יום לקבל החלטות רפואיות הרות גורל... הוא גם יודע היטב כיצד לתקשר ולהתנהל מול מנהלי המחלקות ושאר הרופאים, שהם עמוד השדרה של בית החולים. זהו יום שחור למערכת הבריאות הישראלית, ואנו שבים ודורשים ממכבי וממשרד הבריאות להתעשת לאלתר"
"זה לא מעצבן אותי, לגיטימי לחלוטין שיש דעות, איגודים וארגונים שדוחפים", אומרת ד"ר קאופמן. "אתמול קיבלתי מאות חיבוקים ופרגונים, וחלק גדול מהם מרופאים בכירים במערכת הבריאות, פרופסורים ואנשים שמכירים אותי. מההסתדרות הרפואית טרם קיבלתי, וזה לגיטימי שההסתדרות מובילה את הקו שלה. אני מקווה שעם הזמן אוכיח שהדבר הזה אפשרי, לא פוגע באף אחד, ורק יכול לעזור, להעצים ולהוביל למקומות טובים יותר".
יו"ר ועד עובדי אסותא רמת החייל מגי מור מתחה ביקורת על דברי פרופ' חגי. "אחרי 7 באוקטובר כולנו יודעות היטב מהו באמת יום שחור, ולכן שימוש בביטויים כאלה על רקע מינוי ניהולי חורג מפרופורציות". עוד הוסיפה: "האם מדובר בכך שהיא אישה? שהיא לא רופאה? הגיע הזמן להפסיק עם ניסיונות ההפחדה". לדבריה, מינויים צריכים להתבסס על כישורים, ולא על סמך ״גילדות או אינטרסים מגזריים".
רקורד עשיר
ד"ר קאופמן (54) החלה את דרכה במערכת הבריאות בסיעוד, והייתה בין היתר אחות אחראית בניתוחי לב בשיבא. במהלך השנים התקדמה לשורה של תפקידי ניהול בכירים במכבי שירותי בריאות, בהם ראש אגף הסיעוד והמוקדים הרפואיים ובהמשך ראש מחוז הצפון של הקופה.
"כל דבר שעשיתי היה ה-דבר. היו לי מספר לא מבוטל של תפקידים בכירים, צמחתי במערכת הבריאות מלמטה", היא מספרת. "הפריצה שלי הייתה כשהייתי האחות הראשית של מכבי. הובלתי הרבה מאוד תהליכים, שינויים ואסטרטגיה, לצד התמודדויות מאוד מורכבות עם תקציבים ועם כוח האדם".
לדבריה, היא ניצבה בפני אתגר משמעותי לא פחות עם המעבר לתפקיד ראש מחוז הצפון של הקופה, שבו ניהלה 800 יחידות שירות ואלפי ספקים, רופאים ואחיות. "זה היה אתגר מדהים ומאוד מורכב – להתמודד עם מערכת הבריאות הקהילתית בתקופת הקורונה והמלחמה".
בתפקידה האחרון שימשה קאופמן כמנכ"לית בית בלב, רשת בתי הדיור המוגן ומרכזי הרפואה לגיל השלישי מקבוצת מכבי. "הגעתי לחצר האחורית של מדינת ישראל – תחום הגריאטריה, ואמרתי: 'אני באה להילחם', כי הגריאטריה חייבת להיות בקדמת הבמה, לקבל תקציבים. חייבים להסתכל על הזקנים – הם לא שקופים. ואני חושבת שהגעתי להרבה מאוד הישגים. הבאתי רופאים בכירים, שינינו מציאות, ושדרגנו את בתי החולים הגריאטריים-השיקומיים גם ברמת החדשנות הטכנולוגית והרפואה. היום עומדים בתור ורוצים להגיע לבית בלב".
"אני מכירה מצוין בתי חולים, אבל אני אומרת בצניעות רבה שאני צריכה להיכנס וללמוד את המטריה. אני מנכ"לית של בית חולים ציבורי, זה אירוע, ובטח באשדוד אנחנו מדברים על יעדים מאוד ברורים – המשך צמצום הפערים והאפליה בין המרכז לפריפריה, גם בזמינות התורים וגם באיכות כוח האדם. אני לא מכירה לעומק את אזור הדרום, אבל בהחלט מודעת לאתגרים. בית החולים שינה את המציאות בדרום כשנפתח, ואני מתכוונת להבטיח שזה לא רק יישמר, אלא לראות איך אנחנו משדרגים את זה".
ד"ר קאופמן: "כל דבר שעשיתי היה ה-דבר. היו לי מספר לא מבוטל של תפקידים בכירים, צמחתי במערכת הבריאות מלמטה. הפריצה שלי הייתה כשהייתי האחות הראשית של מכבי, הובלתי הרבה מאוד תהליכים, שינויים ואסטרטגיה, לצד התמודדויות מאוד מורכבות עם תקציבים ועם כוח האדם"
באפריל האחרון, פחות משמונה שנים לאחר שנפתח, השיק בית החולים הציבורי אסותא אשדוד פרויקט הרחבה גדול הכולל בניית מגדל אשפוז חדיש. עם השלמת הפרויקט, מספר המיטות צפוי להכפיל את עצמו ולעמוד על כ-700, ובית החולים יגדל מבית חולים קטן לבינוני. לד"ר קאופמן שאיפות גדולות להפוך את אסותא אשדוד למרכז על. "זו שאיפה שאני מקווה שתתגשם. גם כשהגעתי לבית בלב זה היה חלום שיהפוך למרכז להתמחות בגריאטריה, ומי היה מאמין שאחרי 35 שנים קיבלנו את ההכרה מההסתדרות הרפואית וממשרד הבריאות. אז גם פה, אנחנו באים לעשות מהפכה רפואית".
אתגרי כוח אדם משמעותיים
מערכת הבריאות מתמודדת בשנים האחרונות עם אתגרי כוח אדם משמעותיים, שצפויים להחריף עם יישומה של "רפורמת יציב". בפריפריה המצב חמור אף יותר. "זה הפצע הכי גדול – הקושי והמורכבות של כוח האדם במערכת הבריאות היא קשה", אומרת ד"ר קאופמן. לדבריה, המצב מורגש בכל התחומים. "ההתמודדות חייבת להיות רב-מערכתית, היא לא רק של גלית קאופמן. צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים, וגם כאן – לייצר מקצועות חדשים".
אחד הפתרונות, לדבריה, הוא תוספת של מטפלים, כוח עזר. "כוח העזר הם מטפלים חשובים – החמלה, העזרה ברחצה ובדברים הבסיסיים – ואין מספיק כאלה. צריך לחשוב האם להרחיב את היריעה, להביא עוד עובדים זרים ולהעביר אותם הכשרות. זה עובד מצוין בגריאטריה, ואין סיבה שלא יעבוד גם במקומות אחרים. צריך לשקול ולחשוב על כל דרך טובה ונכונה כדי לתת שירות לחולים".
באשר לרופאים, מדגישה ד"ר קאופמן כי בית החולים צריך להיות מספיק "נחשק" כדי למשוך כוח אדם חדש ואיכותי, ולשמר את הרופאים הקיימים. "אם זה בית חולים טוב, שכיף לקום בבוקר ולבוא לעבוד בו ושאתה חש בו סיפוק, אז מצליחים לשמור על כך. התחרות קשה, אבל צריך לראות שיש לך 'גיים צ'יינג'ר' – משהו שאין לאחרים. אני אדאג לשמר את העובדים שלנו בכל דרך אפשרית. בנושא השכר אי אפשר לפרוץ את תקרת הזכוכית – יש כללים ותנאים – אבל זה לא רק השכר, אלא כל מה שמסביב: ההתפתחות המקצועית, החדשנות, המחקר והטכנולוגיות".
ד"ר קאופמן מציינת כי יש צורך גם בהרחבת שירותים בבית החולים, למשל הקמת מלונית ליולדות "כדי לספק שירות עוטף ומשלים", וכן תוספת של חדרי ניתוח, מרפאות חוץ ותחומי פעילות רפואיים נוספים, כגון ניתוחי לב-חזה, שמהווים מוקד משיכה. "זה גם סוג של מותג, וזה חשוב".
שלושה דורות במקצוע
הגריאטריה קרובה לליבה של ד"ר קאופמן, והיא מבטיחה להציב אותה בקדמת הבמה גם בתפקידה כמנהלת בית חולים ציבורי. "דווקא משום שחוויתי על בשרי את כל החולים המעוכבים במחלקות הפנימיות, את הזקנה במסדרון – אין ספק שאתן לזה תשומת לב ייחודית", היא אומרת.
ד"ר קאופמן: "אנחנו חייבים לפתוח את הראש; אף אחד לא לוקח מאף אחד שום דבר. יש פרנסה לכולם. אני חושבת שהרופאים עובדים כל כך קשה, ויש דברים שהם לא צריכים לעשות – יש דברים שאחות יכולה לבצע"
לדבריה, כדי להצליח בכך, נדרשת גם תוספת מיטות "בצד השני", כלומר בבתי החולים ההמשכיים בגריאטריה ובשיקום. "על זה זעקתי, על זה נלחמתי ועל זה כאבתי. אם אנחנו לא רוצים זקנה במסדרון, צריך שתהיה לה מיטה בחדר – טיפול בצד השני. זה חייב להיות מהלך מערכתי. אני חושבת שמשרד הבריאות מבין את זה, ומנסה לטפל. אלו אתגרים גדולים של שנים רבות, אבל בסוף צריך גם את האוצר שיתמוך. אני מקווה שמערכת הבריאות תקבל בתקציב הנוכחי תקציב הולם, שיאפשר לתת מענה לכל האתגרים – בהם פצועי המלחמה, שורדי הנובה, החטופים ששבו, וכלל החולים במדינת ישראל".
אמה של ד"ר קאופמן היא אחות בפנסיה, ובתה החלה רק לאחרונה ללמוד גם היא סיעוד. "מקצוע האחיות הוא מקצוע חזק, ראוי ומקצועי", מדגישה ד"ר קאופמן. "הוא לא מחליף רופא, לא במקום רופא, אלא מקצוע בפני עצמו. אני גאה בתהליכים שהתרחשו בתחום הזה, וחייבת לציין את ד"ר שושי גולדברג, ראש מינהל האחיות, שמקדמת מומחיות וסמכויות נוספות לאחיות".
לדבריה, הרופאים והאחיות עובדים בשיתוף פעולה לצד מיטת החולה. "אנחנו חייבים לפתוח את הראש; אף אחד לא לוקח מאף אחד שום דבר. יש פרנסה לכולם. אני חושבת שהרופאים עובדים כל כך קשה, ויש דברים שהם לא צריכים לעשות – יש דברים שאחות יכולה לבצע. בסופו של דבר, צריך לראות איך עובדים יחד למטרה משותפת: קידום הבריאות, האיכות והבטיחות של החולים".
